פוליטיקאי אחד נדרס ועולה לשמיים. שם הוא פוגש את המלאך גבריאל. הוא פונה לפוליטיקאי ואומר:
"אנחנו ניתן לך לבחור: תבלה יום אחד בגיהנום ויום אחד בגן-עדן, ואחר כך תוכל להחליט לאן תלך..."
גבריאל מוביל את הפוליטיקאי למעלית שיורדת למטה למטה עד לגיהנום.הם מגיעים למטה ושערי הגיהנום נפתחים. הפוליטיקאי נכנס והוא רואה שם מגרש גולף ירוק וחברים שלו משחקים גולף. הם מברכים אותו, לוחצים לו ידיים ומזמינים אותו לשחק גולף.
בלילה הם יוצאים לבלות, אוכלים במסעדה ואפילו השטן מבלה איתם, מצחיק אותם, רוקד להם, בקיצור בילוי לא נורמלי. למחרת בא גבריאל ולוקח אותו למעלה למעלה לגן-עדן.הפוליטיקאי נכנס לגן עדן ושם- הוא מבלה יום שלם בנגינה על נבל, התרפקות על עננים קטנים ורגיעה.
לאחר יום שוב בא גבריאל ושואל אותו: "נו, החלטת?" "כן", אומר הפוליטיקאי. "אפילו שכיף בגן-עדן, בגיהנום ממש ביליתי. אני רוצה גיהנום !".
הם יורדים למטה למטה וגבריאל משאיר אותו בשערי הגיהנום . נפתחות הדלתות ובשניה אחת תופסות אותו שתי ידיים ומושכות אותו פנימה. הוא רואה שממה, מדבר ענק חם מאוד ואת החברים שלו לבושים סמרטוטים אוספים זבל. אז בא השטן, דוחף לו ליד שקית זבל ומורה לו להתחיל לאסוף זבל. "מה קרה למגרש גולף ולמסעדות??" שואל הפוליטיקאי. אז השטן עונה לו: "אתמול זה היה לפני הבחירות, היום - זה כבר אחרי שבחרת בנו!"
מי שיכול לתרגם ולשלוח - מוזמן !
לך, אזרח העולם "יפה הנפש"
לפני שאתה "תוקף" אותנו בדיבורים, טוען שאנו ברוטאליים, חסרי רגש
לפני שאתה שולח עוד מייל או צ'אט לעולם וטוען כמה הישראלים הם הבעייתיים
לפני שאתה קובע כי אנחנו הרעים וכל השאר חלשים ומסכנים,
מעניין אותי אם אתה יודע גם את הדברים הבאים :
כשאתה נולדת, יצאת מבית החולים עם פרחים ומתנות,
תינוקות בארץ ישראל יוצאים מבית החולים עם מסכות אב"כ וערכות התגוננות
כשאתה לומד בגן הילדים איך לצייר ולשיר,
ילדים בגן בישראל לומדים מה לעשות במקרה של אזעקה והיכן יש מקלט כשיר
כשאתה חוגג חגים לכבוד ימים טובים,
אנחנו חוגגים את זה שלא הצליחו להשמידנו במשך כל השנים
כשלך יש יום זיכרון לידיד או קרובים שנפטרו,
אנו זוכרים ש- 6 מיליון מבני עמנו נהרגו רק בגלל שיהודים היו
כשבגיל 18 אתה יוצא ללימודים גבוהים,
אנחנו מתגייסים לצבא ולא תמיד זוכים להגיע לגיל 20
כשאתה מתכנן חופשה בחו"ל ובודק אם יש ים ופינוקים,
אנחנו קודם כל בודקים שאין אזהרת נסיעה לאותם אתרים
כשאתה בונה בית בארצך עם חדר אירוח וחדר משחקים,
אנחנו מחויבים לבנות בית עם חדרים ממוגנים
כשאתה יוצא לבלות, לסרט או מסעדה, ממתינה לך מארחת בכניסה,
לנו ממתינים מאבטחים, לבדוק שאין מי שמתכוננים להתפוצץ ולהרוג חפים
כשאתה עולה לאוטובוס בבוקר בדרך לעבודה או סידורים
אתה לא חרד ומביט על שאר הנוסעים לבדוק אם הם חשודים
כשאתה נוסע ברחבי ארצך הנהדרת מצפון לדרום וממזרח למערב
אתה לא חושש שפתאום משום מקום תתקל במארב
כשבמלחמה האחרונה של ארצך השתתף סבך בן ה-87
אני השתתפתי כבר בארבע מלחמות ואני רק בת 37...
אבל זו המציאות שלנו ואין לנו עם זה בעיה. אף פעם לא התלוננו ואנחנו לא מצפים לרחמים.
היו ימים טובים יותר בהם כיוונו שיגיע שלום, אבל כשיש מנהיגי מדינות במאה העשרים
שבריש גלי מכריזים כי עדיף להשמיד את מדינת היהודים, נראה לי שנאלץ עוד הרבה הרבה
שנים להמשיך לחיות במציאות הזו שרק כשקוראים אותה מבינים כמה היא לא מציאותית.
אז כשאתה יושב בארצך השלווה והנהדרת ומידיי פעם שומע חדשות מהמזרח התיכון,
תעשה לי טובה בבקשה, אל תנסה אפילו לחשוב שאתה באמת יודע מי צודק ומה הכי נכון
ואם בכל זאת אתה מעוניין להבין קצת יותר, אתה מוזמן להגיע לחיות כאן ואז נדבר.
במציאות שבה אני ספונה בבית עם בני הקטן, בת בצבא וילד שלומד במקלט אני מרגישה לפעמים שאין מפלט מן המצור , מעצר הבית שנכפה עלינו.
ואני כן מחפשת מפלט. דמיוני משתולל לכל מיניי תרחישים של "מה היה אילו" . אני בעד המבצע הצבאי אבל מבינה שתוקפנות גוררת תוקפנות וגם אם היא מאוזנת ושקולה עד כמה שמלחמה יכולה להיות ועד כמה שנזהרים עדיין תוקפנות גוררת תוקפנות.
מה עושים? מה עושים? איך הופכים את הצלחת על פיה? איך יוצרים תודעה חדשה, מודעות חדשה, מציאות אחרת שבה כולם מרפים מכליי הלוחמה ומתחילים בשיח אחר, שיח של אנשים שומעים, קשובים למה שלא נאמר, לתדר הבסיסי של הנשמות הגבוהות כולן: 'אנחנו פה כדיי להישאר ,לצמוח ולהצמיח ,לחיות בשמחה וחמלה ואכפתיות, פתיחות והכלה. ואין, אין מקום לאנרגיות החשוכות'.
מתוך המצוקה הפנימית שלי, מתוך הקריאה הנואשת לעזרה אני מקבלת מראות ותמונות אחרות:
מה אם... על כל קסאם שנשלח אלינו ימטירו מטוסיי חיל האוויר זרים של פרחים צבעוניים על תושביי עזה. מה אם נתמיד בכך כמו במבצע צבאי ונמטיר כל יום הררים של פרחים מכל מיניי סוגים וצבעים. אני רואה תושבים בצד השני תחילה פוחדים, אימה בעיניים, שנאה והנה הם מקבלים פרחים.
כמובן שיש חוסר אמון. מה פתאום פרחים? ירינו טילים ועונים לנו בפרחים. מה פתאום? בטוח שיש פה איזה קץ', בטוח שעובדים עלינו והמכה תגיע יותר מאוחר. ככה הם חושבים ומחכים למכה. המכה מגיעה שוב במטחים של זריי פרחים נוספים. הפעם מצורף לזרים סרט קטיפה לבן עם כיתוב בערבית:
"אנחנו רוצים שלום. זה כל מה שאנחנו רוצים."
התגובה של ההנהגה שם כוחנית, הם שולחים עוד טילים, והרבה. הם בטוחים שאנחנו סתם מבלפים.
יש כמה סוגים של אנשים.
1. אלה שלא מתלוננים.
2. אלה שגם מתלוננים על כמה שרע פה וגם לא עושים כלום.
3. אלה שמתלוננים אבל עושים.
4. אלה שלא מתלוננים ועושים.
אתם תחליטו לאיזו קבוצה אתם שייכים.
אנו קבוצת אנשים שאכפת להם ממדינת ישראל ובזמננו הפנוי מקדמים רעיונות לטובת מדינתנו.
לדוגמא: רעיון של אחד מהחברים: איחוד העם, ללא קשר למפלגות וליושב בראשן.
שיתופו בשיפור המדינה והחזרת האמון בחוק, בציונות/פטריוטיות ובאהבת העם והמולדת.
אנו מעוניינים שהמדינה שלנו תבנה על חמישה עקרונות בסיסיים:
שמירה על עקרונות המוסר. - שאיפה של נבחרי העם ליושר וצניעות.
מתן שירות שווה לכלל האוכלוסייה.
הגנה על הטבע והסביבה - תוך התחשבות בתעשייה.
הקשבה של הממשלה לצרכים האמיתיים של העם, ללא כניעה\תלות לגורמים כלכליים בעלי אינטרסים.
הפחתת ההשפעה או סילוק של גורמים אינטרסנטיים כלכליים על הממשלה והחלטותיה.
שאיפה תמידית לקדמה ומצויינות, תוך שמירה על תפיסה מציאותית של המתרחש בשטח.
מה אנו רוצים מכם?
רק שתיקחו אחריות ותחליטו על עתיד המדינה!
עכשיו הכדור בידיים שלכם.
הנה 4 החלטות שעליכם לקבל.
אנו רק רוצים שתעשו שינוי לטובת המדינה שבה גם אתם חיים בה.
א. אתם תחליטו על ראש הממשלה הבא.
ב. אתם תחליטו מי יהיו שרי הממשלה הבאים.
ג. תמשיכו להצביע למי שעשה את העבודה כראוי.
ד. הבחירה האחרונה שלכם היא:
משוואת הטרור. הם מעוניינים שנשחרר כמה שיותר טרוריסטים.
אין בעיה רק שידעו שהם בונים את המשוואה.
למשל:
כדי שנוכל לשחרר חייל 1 משלנו הם רוצים 450 טרוריסטים.
יש שני צדדים למשוואה. הצד השני במשוואה הוא, שהם מנסים לחטוף חייל 1 משלנו אנחנו נחטוף 450 טרוריסטים שלהם.
טיל 1 שהם שולחים אנחנו מחסלים את החוליה ששיגרה אותו או 450 טרוריסטים אחרים.
לכם יש פתרון יותר טוב / נורמאלי?
נשמח לקרוא את דעתכם.
האמת, זה כבר לא משנה מה אזרחי ישראל, אזרחי העולם או אזרחי עזה אומרים. זאת החובה המוסרית של כולם,
לא לתת לטרור "נפט", כדי שימשיך לבעור ולשרוף את כולם. האנשים ההגיוניים צריכים לדעת, שכדי שהטרור ידעך,
הם צריכים להיות החלטיים, להמשיך בדרך הצדק, ולא לתת צאנ'ס לטרור, להרוס את עזה או כל חלקת אדמה טובה בעולם כולו.
כשאדם חולה, נותנים לו אנטיביוטיקה .לא שואלים את המחלה אם זה בסדר ולא עושים איתה הסכם. הסכמים עושים עם בני אדם ולא עם טרור.
רופאים תמיד מזהירים שאסור להפסיק אנטיביוטיקה באמצע, כדי לא לתת למחלה לפרוץ מחדש.
מה שחשוב לדעת זה שיש שתי אפשרויות: לקחת תרופה או שכל שנה נהיה חולים מחדש.
בין אם תהיה הפסקת אש או לא, נצטרך להכין תוכנית שנוציא לפועל כשהטרור שוב ירים את ראשו.
תוכנית אשר תיושם במלואה בכל המובנים, הצבאיים החברתיים והכלכליים, ללא התייחסות לטרור עצמו והעולם כולו.
אם היינו מחליטים על כיבוש עזה, אילו דברים חיוביים ושליליים יכולים לצאת מזה?
שליטה על עזה:
כיבוש הרצועה ייתן שליטה על כל אזורי השיגור ויקשה על הטרור, כמו במקרה של ארה"ב שאחרי זמן וארגון, הטרור בעירק פחת מאשר בתחילת הלחימה.
דבר נוסף חיובי זה מה שהעולם כל הזמן מדבר עליו, הבעיות הומאניטאריות בעזה. במקרה של שליטה, יהיו לעולם אפשרויות לעזור לעזה ע"י אספקת סיוע שצה"ל יחלק לתושבים או יאפשר לאו"ם לחלק בלי שהחמאס ישתלט עליו.
הסדר אט אט יוחזר וגם ביטחון התושבים.
יכולה להיות אפשרות לכל מדינה ערבית להצטרף ולשמור על התושבים בעזה נגד הטרור.
לעזור לקיצונים, זה מה שאנו רוצים?
אם כך מה שצריך זה, להמשיך לאפשר את מה שאנשים קיצונים יודעים הכי טוב לעשות, להתפרע.
1. תנו לערבי\יהודי לא חכם לנסוע ביום כיפור.
2. תנו לחמומי מח להתנפל עליו או על אלה אשר נוסעים ביום כיפור.
3. תנו לדתיים הקיצוניים לתמוך באנשים שנפגעו ומהחורבות שחמומי המח השאירו אחריהם.
4. לא להקשיב לאנשי החוק.
5. העוגה מוכנה. (טעם סדום ועמורה) בתיאבון.
האם נמאס לעם מהמצב,
או פשוט אנחנו אזרחי ישראל עצלנים?
האם אנו אדישים, מחכים שיעשו לנו,
שיסתדר מעצמו או שנמאס לנו,
ופשוט מרגישים שאין ביכולתינו לעשות כלום ובגלל זה לא עושים כלום?!?
נראה כי יש כמה טיפוסי מנהיגים שהעם עדיין לא מעוניין להחליף. הנה שנים מהם:
האופורטוניסט חסר המשאבים: אדם שתמיד מנסה לנצל את המצב ואומר דברים שמתאימים לאותו רגע. אין זה משנה אם הדברים נכונים או לא. גם אם הוא נהג באותו האופן, או אם תמך בממשלה ובהחלטות שקיבלה – האופורטוניסט תמיד ינסה להציג את הדברים כך, שנחשוב שהוא בסדר.
האופורטוניסט בעל הממון: אדם הדומה לאופורטוניסט חסר המשאבים, אך הוא מנסה לנצל את מחדלי האחרים על-ידי השקעה כספית או קניית קולות.
